מי אני כמשקיע

"I very frequently get the question: 'What's going to change in the next 10 years?' And that is a very interesting question; it's a very common one. I almost never get the question: 'What's not going to change in the next 10 years?'

And I submit to you that that second question is actually the more important of the two — because you can build a business strategy around the things that are stable in time. ... [I]n our retail business, we know that customers want low prices, and I know that's going to be true 10 years from now. They want fast delivery; they want vast selection. It's impossible to imagine a future 10 years from now where a customer comes up and says, 'Jeff I love Amazon; I just wish the prices were a little higher,' [or] 'I love Amazon; I just wish you'd deliver a little more slowly.' Impossible. And so the effort we put into those things, spinning those things up, we know the energy we put into it today will still be paying off dividends for our customers 10 years from now. When you have something that you know is true, even over the long term, you can afford to put a lot of energy into it."

- Jeff Bezos

כשמישהו אומר לי "אתה עושה ניתוח פונדמנטלי"? או משקיע ערך וכאלה, אני לא יודע איך להגיב לזה. כי מה שאני עושה זה לקחת את כל המידע הזה באופן קבוע ומעביר אותו במוח שלי ומשהו יוצא מהצד השני, ואני עובר על כל הנתונים הללו ומחשב את הסיכונים הכרוכים בכך ומגיע לתוצאה של "זה ברור כשמש" או "קופץ לי מהדף" או מסובך מדי/לא יודע.

כמשקיע אני מתחיל בשאלות של האם העסק שלי בריא מספיק לעמוד לפחות בגל צונאמי הראשון שיצוץ משום מקום, והאם המנהיגים של העסק, הם צוות חובלים טוב מספיק לנווט בתוך סערת הגלים שלאחר מכן? האם קיימת איכות מסויימת לעסק, מבחינת יכולת ביצוע, צוות מצויין עם תרבות שעומדת לצידו ועושה את ההבדל בינו לבין כל השאר. אנחנו לא יודעים אף פעם מה יהיה מחר בעולם, ולא יודעים מה יקרה עם העסק, השאלה היא אם כן, שאלה הסתברותית של מה יהיה קדימה. אבל ככל שהעסק בריא יותר מבחינת balance sheet, יהיה לו מספיק חמצן ודם לתחזק והלשקיע בצמיחה (תזרים מזומנים יציב וחיובי, שההשקעות לטובת צמיחה יגדילו את התזרים לאורך זמן) ותרבות מצויינת. אין הרבה עסקים כאלה. ויש עסקים שאין להם ברירה אלא להיות כאלה.

אתם תראו שיש לי השפעות מאוד גדולות מבחינת חשיבה של דמויות מסויימות. אני אומר מראש, שאני לא מנסה לחקות אותם. אני מנסה לקחת רעיון שאני מסכים איתו, או שמתאים לי, ואני מאמץ אותו לסגנון האישי שלי. אני לא אוכל לעשות מה שוורן באפט עשה בקוקה קולה. זאת עובדה. והוא לא יכול לעשות מה שאני עשיתי במניות אחרות. כשהלכתי פגישת משקיעים של ברקשייר באומהה התחלחלתי. חלק נרחב החליפו את המסר בשליח. הם הגיעו איתו לרמת פולחן האישיות. ומבחינת הרבה מהם, מה שהוא עשה זה הדרך היחידה והם מנסים לחקות אותו, בכל רובד אפשרי.

יש אין סוף דרכים לגן עדן. יש כאלה שיעשו מליארדים כאקטיביסטים, שורטיסטים, כסוחרים. סטטיסטית מספרם נמוך יותר מאלה שמחזיקים נכסים לטווח ארוך מפני שלהרוויח כסף על ידי רכישה והחזקה של נכסים מצויינים לטווח ארוך זה קל יותר. זה מתאים לי, כי אני לא חושב שאני חכם מספיק לעשות משהו אחר. אני לא פוסל אף סגנון ואף אדם. אני כן אולי אהיה סקפטי לגבי עומק החשיבה של אדם שעשה כל פעולה, ואנסה לבחון את צורת החשיבה שלו, ואולי לעודד אותו ללמוד או לחשוב בכיוונים נוספים, גם אם הפעולה שביצע זהה לשלי. אתם תראו שמשהו אחד שאני מהדהד זה בעיקר היכולת לפרגן לאחרים כשהם עושים כסף בדרכים שונות מאיתנו. זה ההגנה הכי טובה מהשקעה בבועה.

למה אני כותב?

"ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בערת עצר בעצמתי ונלאיתי כלכל ולא אוכל" (ירמיה, פרק כ, פסוק ט).

בתור בדיחה שפתחתי פייסבוק עוד בכיתה ח' הפייסבוק ביקש ממני לבחור מקצוע. להבדיל מכל פרחה שהחליטה לכתוב "לא עובדת עובדים בשבילי" בחרתי באלטרנטיבה לא מובנת לאיש ושכנראה לא הופיע בפלטפורמה הזאת לפני כן.

כי אני אדם הזוי. תתרגלו.

בדיחה אישית שלי שהחליטה להגדיר את עצמי בתור בדיחה כעובד ב"Prophet In God's Army" או בתרגום לעברית "נביא בצבא האלוהים". אלוהים כנראה קילל אותי, בכך שהוא לא מדבר איתי כמובן, אבל הוא נותן לי לחשוב דברים לבד, ולהתבשל איתם כל כך עד שאני לא נרגע ואני חייב להוציא אותם אל העולם. כלומר, אני לא מסוגל לעשות דבר אחר עד שאני לא משחרר את עול הדברים שיש לי לומר ושבדרך כלל אני סותם את הפה כי אנשים לא רוצים לשמוע ולא רוצים להקשיב. ומצד שני, אם אותה הקללה שאיש לא מקשיב כי אני לא מעניין אף אחד. אולי זאת גם ברכה, כי להיות נביא כמו במקרא מגיע עם אחריות גדולה וחיים חרא. ואני לא רוצה לא את האחריות ולא את המחיר שהנביאים שילמו, ולכן אני שמח בזה שאיש לא מקשיב ובכך שאיש לא יקרא.

אני מציין את זה, כי אין לי מה למכור. וזה חשוב לציין. כי כל מי שבדרך כלל מדבר על הדברים האלה, מנסה למכור משהו. כתבים כלכליים רוצים למכור מאמרים, עורכי העיתון רוצים למכור פרסומות. אנשים בפאנלים בחדשות רוצים חוזה כספי ופרסום. קבלנים רוצים למכור דירות. מתווכים רוצים שתקנו את השירות שלהם. פוליטיקאים מנסים למכור את עצמם בעד קולות. מנהלי השקעות רוצים למכור את השירות שלהם, מוכרי קורסים למינהם מנסים למכור את הידע הכללי שלהם במקום ליישם אותו בפועל אם הוא נכון.

כשאנשים שואלים אותי במה אני עובד, או מה אני עושה, אין לי תשובה קצרה ומתומצתת חוץ מלהגיד שאני אני. ולכן אני מתחיל להסביר לאט והם הולכים לאיבוד מהר, או שהם מנסים להגיד לי שהם מבינים ומתחילים לתאר לי משהו שזה ממש ממש לא זה. ככל שאדם מונע מפחות אגו, יש יותר סיכוי שיקשיב. ולכן הרוב לא מקשיבים בכלל, ואלה שכן קצת מקשיבים, התת מודע שלהם נפגש מהר מאוד עם העובדה שיש לאיש השיח שלהם מהצד השני אוקיינוס של ידע שהוא לא ברור. אוקיינוס, לא ניתן להכניס לתוך קופסא, אז הם מהר מאוד כן מנסים להכניס אותי לתוך קופסאות שהם מכירים, ובכך הם מפסידים את מה שנמצא מולם.

הם, כמו כמעט כולם, חושבים בAristotelian logic צורה שמאוד לא טוב לחשוב בה. היא לוגיקה שמנסה להגדיר כל דבר ולהכניס כל דבר לקופסאות. העולם לא עובד לפי הגדרה שהיא ברורה, ואנחנו רואים זאת בפיזיקה ובמדע כל הזמן. (רפרנס נוסף לספר מעולה Science and Sanity, by Alfred Korzybski, הוא מסביר איך השפה והחשיבה הקטגורית שלנו מעוותת את התפיסה שלנו לגבי המציאות).

למרות שהפיזיקה הניוטונית הספיקה לנו להנחית אנשים על הירח, אנחנו יודעים היום שהיקום לא עובד בצורה שהוא תיאר אותה, אבל מנגד אנחנו עוד לא יודעים בדיוק מה. אותו דבר עם קרני אור, ומהירות האור. אין לנו מושג מה זה פוטונים. לא באמת. המון מחקרים שאנחנו עושים מעידים על הסתברות מסויימת שמשהו הוא כפי שנדמה לנו אבל אנחנו לא יודעים בוודאות. זה כמו שתרופה מסויימת מטפלת ב90% מהמקרים אבל לא 100%, ואני חושב שאם תשאלו את הרופאים שלכם על תרופות מהו הNNT זה עלול, במקרים מסויימים, להפתיע אתכם.

כמו כן, הנחות היסוד שלנו שבמקרים רבים מסמתכות על דברים שאינם מוחלטים, נבנים על משענת קנה רצוץ והופך למגדל קלפים שקורס. הספורט של עולם ההשקעות ושל עולם העסקים, הוא ספורט לאנשים שיכולים לחשוב באופן שאינו מקובע. כפי שנאסים ניקולס טאלב מציע, אם אתם רוצים לעסוק בעבודה שבה אתם רוצים לעשות פעולה מסויימת שכנראה תגיע לתוצאה שפחות או יותר ידועה מראש, שיהיה רופא שיניים. ולפני שמישהו יגיד לי שגם בהשקעות יש מכשירים שהתוצאה שלהם ידועה מראש, כמו חשבון חיסכון, אולי התשואה ידועה, אבל כוח הקנייה, שהיא הסיבה שבכלל ביקשתם את הריבית, אינה ידועה כלל.

"It ain't what you don't know that gets you into trouble. It's what you know for sure that just ain't so." — Mark Twain

הבעיה העיקרית, שעולה לאנשים הרבה מאוד כסף, קשור מאוד בשאלה האם הFeedback Loop קצר או ארוך. העובדה שלהשקיע במניות נראה פשוט (מוזמנים לקרוא את Simple but not easy של ריצ'ארד אולדפילד), והרי אנשים קונים או מוכרים מניות בלחיצת כפתור. הבעיה העיקרית, איתה, שלמדוד את ההחזרים בצורה אמיתית, אף אחד כמעט לא עושה, ולדעת אם קיבלת החלטה טובה זה בלתי אפשרי. יתירה מכך הfeedback loop עלול לתת תחושה מהירה מאוד שאתה גאון.

"The stock investor is neither right or wrong because others agreed or disagreed with him; he is right because his facts and analysis are right." — Benjamin Graham, The Intelligent Investor

ומי שחושב שהמשקיע הנבון הוא ספר מורכב, לא מכיר את הספר האמיתי והמקצועי של גרהאם. המבחן האמיתי למשקיע שהוא רציני בנוגע להשקעות, הוא אם הוא קרא את Security Analysis של גרהאם ושל David Dodd. אז פעם הבאה שמישהו יתלהב שהוא קרא את המשקיע הנבון, תשאלו אותו על Security Analysis.

העניין המורכב בהשקעות, הוא שיש כל כך הרבה משתנים שאנחנו לא רואים אותם. וזה בעיה רצינית בפני עצמה. לכן, תשמעו הרבה אנשים מאוד מאוד מצליחים שיגידו שהיה להם מזל. המטרה אם כן, היא לשים את עצמנו במצב בו:

"Heads I win big, tails I do not lose much." — Mohnish Pabrai

רוב האנשים, לא באמת מקבלים את ההחלטה הזאת. הרוב המוחלט מקבל את ההחלטה להיות כמו כולם, מפני שהוא טוען מצד אחד ש"אי אפשר להכות את השוק" אבל מנגד, מקבל לפעמים החלטות שטוענות כי הוא מזהה משקיע מעולה. כולם מחפשים את המניה הבאה בשיחות, במקום לנסות להבין צורות חשיבה. והבעיה הגדולה ביותר, אנחנו אף פעם לא יכולים לזהות מי צודק בנוגע לעתיד ומי לא.

"No amount of sophistication is going to allay the fact that all of your knowledge is about the past and all of your decisions are about the future." — Ian Wilson, former GE executive

זה שיש למישהו קבלות מטורפות לא אומר שהוא ימשיך להשקיע בצורה מדהימה, כמו שהיה לSeth Klarman בעשור האחרון.

Howard Marks, מתאר את הפגישות שלו עם משקיעים כפגישות שבהם הוא שואל משקיעים מה הם מעדיפים יותר תשואה או פחות סיכון. והם עונים לו שתיהם, שלזה הוא עונה "You can't have both". הדרך היחידה שבה אפשר באמת לנסות ליצור מצבים שבהם הסיכון לדעת המשקיע מאוד נמוך והאפסייד מאוד גבוה, חייב להיות מצב שבו המשקיע יודע יותר משאר הציבור, או מבין את הנתונים טוב יותר משאר הציבור.

וזה החלק המצחיק ביותר בבחירת מנהל השקעות, שאנשים בוחרים להשקיע איתו. הם משגעים לו את השכל בשאלות על התיק ומפעילים לחץ, או לחילופין מאיימים או מושכים כספים. או במקרה הגרוע ביותר, הם שמים את כל כספם עם מנהל השקעות שמבטיח להם את הבלתי אפשרי, תשואה מטורפת ואפס סיכונים.

משחק ההשקעות הוא משחק הסתברותי, שבו אנחנו מנסים להבין, מה הסיכוי לסיכונים, ומה הנזק הפוטנציאלי, ומה הסיכוי לזה שדברים יתפתחו לטובה, ואם כן מה הרווח הפוטנציאלי. העניין, שאנחנו מתעסקים כל הזמן בבלתי ידוע.

"Warren Buffett once told me about his two criteria for a desirable piece of information: it has to be important, and it has to be knowable." — Howard Marks

ובגלל שאנחנו מתעסקים בעתיד אף אחד לא יודע. גם המשקיעים הטובים ביותר של ה30 שנה הקרובות לא יודעים, ואנחנו לא יודעים שהם יהיו כאלה. רק אחרי 30 שנה, נדע שמ2025-2055 הם נתנו תשואה מדהימה. לכן אנחנו צריכים להיות מסוגלים לאמוד את המידע הנתון לנו, ולהרגיש את המידע שלא ידוע לנו — כלומר להבין שיש דברים שאנחנו לא יודעים אותם ועדיין לקבל החלטות לגביהם.

"There are unknown unknowns." — Donald Rumsfeld, Former U.S. Secretary of Defense

למרות שבארי בונדס לקח סטרואידים, הדבר המטורף באמת ביכולות שלו כשחקן בייסבול הייתה האינטיליגנציה שלו. מה שעשה אותו כל כך מסוכן זה היכולת שלו "To anticipate" מה מגיע. Anticipate זה לא לחזות, זה להיות מסוגל להעריך, והוא היה כל כך טוב בלהעריך מה בא, שהוא לא ניסה לחבוט במשהו רע, ושהגיע משהו טוב הוא לא פספס.

וזה בעצם מה שנדרש, מכל משקיע, לנסות ולהעריך מה יהיה בעתיד, ולשאול את 2 השאלות הקשות, מה הם הכשלונות שאני יכול להרשות לעצמי, ומה הם אלו שלא.

בעליות של כל הנכסים כולם מרגישים עשירים יותר. בעליות של כוח הקנייה של ציבור שלם, איכות החיים של כולם עולה. ויותר מהכל, כולם חושבים שגם הם יכולים להיות בחלק העליון של מדד העושר, ושגם הם יכולים להתעשר בהחלטות כלכליות טובות. בבועת הדוט קום, כל אחד יכל לפתוח אתר אינטרנט בסיליקון וואלי ולהתעשר. זה לא אומר שהוא בהכרח יזם טוב.

"Sometimes people don't want to hear the truth because they don't want their illusions destroyed." — Friedrich Nietzsche

ואני לא פה כדי למכור לכם איזה אמת, אלא רק לשתף אתכם באיך שאני חושב. בדיוק מה שאף אחד לא רוצה לדעת, כולם רוצים רק תשובה פשוטה, ואת זה אי אפשר לתת. והמחיר הוא מעולה למה שיש לי לומר, כי זה בחינם.

המטרה היחידה שלי, היא לגרום לכם לחשוב חשיבה רב מימדית, ביקורתית, שמפלחת את מימד הזמן, שעוברת בין שלל תחומים כמו פילוסופיה, ביולוגיה, היסטוריה, פסיכולוגיה, כלכלה, טכנולוגיה, סוציולוגיה פיזיקה ועוד. וזה למה אני אוהב את שווקי ההון — יש פה מקום שבו אפשר לבחון את כל מה שאני למדתי וכל מה שאני חושב שאני יודע.